<h1>הפרדס לרש"י סדר פרשיות</h1>
<h2>דף נא.</h2>
ולהתחמם כנגד נר שכתבתם, מפני בני אדם שנהגו איסור יש בו דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור. אלא דבר זה אין אומרים כך באחינו ישראל. כי הא דאמרינן דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור אין אתה רשאי להתירן בפניהם. אמר רב חסדא בכותאי. ומקשינן ובכולי עלמא לא אמרינן. ומותבינן מעשה דכביל, ומע[ש]ה דבורי, ומעשה דעכו, ומפרקינן בני מדינה נמי כיון דלא שכיחי רבנן קמייהו ככותיים דמו. אבל אחינו ישראל בעלי תורה וחכמה לא אמרינן הכי. ועוד דאמרינן בכותאי משום דמדמי מילתא למילתא, אבל באחינו לא אמרינן הכי. והכי איפסיקא במתני[תן].
<h2>דף קח.</h2>
שנינו במסכת סופרים [פכ"א ה"ב] באחד בניסן הוקם המשכן בשנים עשר (בו) [יום] הקריבו נשיאים קרבנם, וכל אחד ואחד עושה [ביומו] יום טוב, לפיכך אין אומרים תחנונים כל ימי ניסן ואין מתענין עד שיעבור ניסן, אלא הבכורות שמתענין ערב הפסח בשביל המצה כדי שיכנסו בה בתאוה.
אדם שנופל על פניו בבית הכנסת לבקש רחמים לא יהא שוכב כגון פניו למטה אלא מוטה יהיה על צדו השמאלי שאם יהא נופל ממש על פניו נראה כמשתחוה במה שלפניו כדאמר במגילה ואבן משכית וכו'. ואמרינן חזינן להו לאביי ורבא דמצלו אצלויי. ומאי שנא צידו השמאלי מימינו דתנן תמן [פסחים ק"ח ע"א] (ר' הסיבה) [הסיבת שמאל שמיה הסיבה], וזו היא הסיבת בן חורין ומלכים, ובאותו צד שאתה מראה עצמך בן מלך ואיש חורין, באותו הצד צריך אתה להכנע לפני הקדוש ברוך הוא. כך פירש רבינו האיי גאון זצ"ל.
